החלטה בתיק בש"א 001606/04

הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת" או "חברת הביטוח"), כחליפתן של סהר ציון חברה לביטוח בע"מ ושילוח חברה לביטוח בע"מ, ביטחה במספר ביטוחי חיים את זהר סגל ז"ל, בעלה המנוח של יוספה סגל  (להלן: "המשיבה"). במסגרת התובענה דכאן, עתרה המשיבה לחיוב חברת הביטוח בתשלום סכומיהן של שלושת פוליסות הביטוח שהונפקו לבעלה המנוח, לאחר שהלה שם קץ לחייו ביום 21.8.02. לפניי בקשה למתן רשות להתגונן, אותה הגישה חברת הביטוח.

כאמור, המנוח בוטח על ידי המבקשת בשלוש פוליסות. פוליסה 2202, פוליסה 2203 ופוליסה 2205 (כל אחת מהפוליסות ממוספרת לפי ארבע הספרות האחרונות של אותה פוליסה). על כן, בעת קרות ארוע הביטוח, זכאית המשיבה לתגמולי ביטוח חיים בסך של 717,072 ש"ח עבור פוליסה 2202, 4,034,260 ש"ח עבור פוליסה 2203, 17,270 ש"ח עבור פוליסה 2205 ובסך הכל 4,768,602 ש"ח.

פניות המשיבה לקבלת התשלומים המגיעים לה לשיטתה, מאת המבקשת, נענו בשלילה.

כפי שיבואר להלן, למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים. ההליך התנהל לפני חברי המנוח, כב' השופט אזר ז"ל ובהסכמה, ניתנת ההחלטה על ידי, מבלי שישמעו טיעונים נוספים. ראוי לציין, כי בעת שקבע את סדר הגשת הסיכומים, לא נתן כב' השופט אזר ז"ל זכות תשובה למבקשת על סיכומי המשיבה, אך לאחר שסיכומי המשיבה הוגשו, הורה ביוזמתו למבקשת להשיב על סיכומים אלה, ולא בכדי. למקרא הבקשה, החקירה והסיכומים, ברור כי אין לחברת הביטוח כל טענת הגנה שהיא כנגד התובענה ודין בקשתה למתן רשות להתגונן להדחות.

בבקשתה, אישרה המבקשת כי המנוח היה מבוטח אצלה והוסיפה, כי פוליסה 2202 החלה ביום 1.3.88, פוליסה 2203 החלה ביום 1.7.93 ופוליסה 2205 החלה ביום 1.6.98. אולם, בשנת 2001 לא שולמו פרמיות הביטוח במשך תקופה ארוכה ובעקבות זאת נשלחו למנוח הודעות על סילוק הפוליסה עקב אי תשלום הפרמיות.

כך, בתאריך 4.7.01 נשלחה התראות ביחס לפוליסות 2202 ו-2203. משלא נענה המנוח לדרישות המבקשת, נשלחה אליו ביום 24.12.01 הודעה על סילוק הפוליסה. בתאריך 30.12.01 חתם המבוטח על בקשה לחידוש הפוליסה, שכללה גם הצהרת בריאות. לטענת חברת הביטוח, מאחר והפוליסות בוטלו וחודשו לאחר מכן בסוף חודש  דצמבר 2001, והמבוטח התאבד בתאריך 21.8.02, הרי שלא עברה שנה מיום כניסת הביטוח לתוקף - מיום חידושו לאחר שבוטל, ומשכך, פטורה היא מתשלום סכום הביטוח וזאת בהתאם לסעיף 3(ד) לפוליסת הביטוח. המבקשת הוסיפה וציינה, כי פניות המשיבה נענו ולאחר בדיקה הועבר לה הסכום המגיע לה - סכום של כ- 100,000 ש"ח, בגין פדיון הפוליסות.

בסיכומיה, חזרה המבקשת על בקשתה ועל הטענות בגינן היא סבורה שיש להעניק לה רשות להגן. לשיטתה, הפוליסה בוטלה כדין. מרגע שחודשה, נכנסה לתוקף פעם נוספת, אך עצם החידוש מהווה כריתה של פוליסה חדשה. המבקשת הפנתה לסעיף 50 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), הקובע כי "בביטוח חיים מגיעים תגמולי הביטוח גם אם האדם שחייו מבוטחים התאבד כעבור שנה או יותר מכריתת החוזה". על כן, אין זכאית המשיבה לתשלומים כפי תביעתה, מאחר ולא חלפה לה שנה מיום כריתת חוזה הביטוח החדש - מתאריך 31.12.01, לאחר שזה בוטל על ידי חברת הביטוח, בעקבות אי תשלום הפרמיות, כמתחייב.

לבסוף הבהירה המבקשת, כי על פי סעיף 15 לחוק, רשאי המבטח (המבקשת) לבטל את חוזה הביטוח עקב אי תשלום דמי הביטוח והחוק אף קובע את הליך לפיו על חברת הביטוח להודיע על כך למבוטח. לשיטתה, פעלה על-פי הוראות החוק וקיימה את תנאיו, כמתחייב.

כאמור, המשיבה אישרה את מרבית העובדות כפי שעלו מטיעוני המבקשת, אך חלקה על הפרשנות המשפטית של אותן עובדות ועל התוצאה המתחייבת מהן. מאחר וכאמור אין מחלוקת עובדתית של ממש בין הצדדים, ניתן להכריע בסכסוך כבר עתה.

אין מחלוקת, כי במהלך שנת 2001 לא שולמו הפרמיות במשך תקופה מסויימת, מה שגרר את אותם מכתבי התראה והודעות סילוק, כפי שנזכרו לעיל. עוד הוסיפה המשיבה, כי ביום 25.8.02, ארבעה ימים לאחר ארוע הביטוח, נשלחו למבוטח תדפיסי עדכון מצב הפוליסה, לפיהם מועד תחילת הפוליסות הוא כשהיה - 2202 - בשנת 1988, 2203 - בשנת 1993, 2205 - בשנת 1998 ולא כפי טענות המבקשת שהפוליסות בוטלו וחודשו, כשבעצם לא עברה שנה מיום כריתת חוזה הביטוח. זאת ועוד, הודעת על סילוק פוליסה 2202 נשלחה למנוח רק בתאריך 30.10.02 - כחודשיים לאחר מקרה הביטוח.

המחלוקת בין הצדדים הסתכמה בשאלה האם בוטלו פוליסות ביטוח החיים של המנוח ואם כן - האם היה הביטול כדין. המשיבה טענה, כי על מנת לקבל רשות להתגונן, על המבקשת היה להוכיח כי הפוליסות בוטלו בהתאם לפרוצדורה הקבועה בסעיף 15 לחוק, ומכיוון שלא עשתה כן, אין להיעתר לבקשתה. לטענת המשיבה, המבקשת לא הרימה את הנטל, בשלב זה של בקשת הרשות להתגונן ולא הראתה, כי יש לה הגנה אפשרית, אפילו בדוחק כנגד התביעה.

לשיטת המשיבה, הדרך הקבועה בסעיף 15 לחוק אינה ניתנת להתנאה, אלא לטובת המבוטח או המוטב כאמור בסעיף 39(ב) לחוק, לפיה: "הוראות סעיפים 5עד 9 ,8(ג), 22 ,19 ,18 ,17 ,15 ,13 עד 24, 31 ,28 ,27 ו-37- אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב."

עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי אף לפי סעיף 10 לחוק, מגיעים לה 15 ימים של חסד מיום ההודעה על ביטול החוזה, שלא ניתנו לה, לפני ביטולו (וזאת בהנחה, כי החוזה בוטל כדין). בכל מקרה, המבוטח שילם את הפרמיות שבפיגור, שישה ימים לאחר ההודעה על סילוק הפוליסה, כך שהפוליסה לא בוטלה מעולם.

לעניין סעיף 50 לחוק ציינה המשיבה, כי מיום כריתת חוזה הביטוח, עברה חלפה לה שנה ואף יותר כאמור, ואין בסעיף 3(ד) לפוליסת הביטוח הקובע כי, "החברה תהיה פטורה מתשלום סכום הביטוח אם נגרם מות המבוטח עקב התאבדותו או נסיונו להתאבדות, תוך שנה מיום כניסת הביטוח לתוקף, או מיום חידושו לאחר שבוטל, הכל לפי המקרה", כדי להעלות או להוריד, שהרי מצויין בו - 'מיום כניסת ביטוח לתוקף' - ולא מיום כריתת החוזה. מעבר לכך, המשפט - 'מיום חידושו לאחר שבוטל' - מהווה התנאה על החוק ולכן בטל מעיקרו. בנוסף, סעיף 3(ד) לפוליסת הביטוח, לשיטת המשיבה, אינו מקיים את דרישות סעיף 3 לחוק להבלטת תנאים או סייגים להם ולכן אין המבקשת רשאית להסתמך על הסעיף בפוליסה. לסיום, עמדה המשיבה על חוסר תום לבה של חברת הביטוח שלא שילמה, למצער, את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת, אלא רק כשנתיים לאחר מקרה הביטוח.

סיכומי תשובה הוגשו, כאמור,  מטעם המבקשת, בהתאם להחלטת כב' השופט אזר ז"ל. זו טענה, כי העובדות שנויות במחלוקת, כך שאין להכריע לגופו של עניין בשלב זה של בקשה למתן רשות להתגונן. לשיטתה, התראות בדבר ביטול הפוליסות נשלחו במהלך שנת 2001 ומשלא שילם המבוטח את פיגורי הפרמיות, נשלחה בתאריך 4.7.01 הודעת ביטול, שנכנסה לתוקף כעבור 21 ימים, מאחר והמנוח לא עמד בתשלומים. בתאריך 24.12.01, נשלחו למבוטח הודעות על סילוק הפוליסות, במטרה להבהיר לו, כפי המבקשת, כי זכאי הוא לפדות את הכספים שנצברו בפוליסות. על כן, עמדה המבקשת בתנאי סעיף 15 לחוק. עוד  הוסיפה, כי הודעות הסילוק מחודש דצמבר 2001 אינן הודעות ביטול, והפוליסות בוטלו באופן אוטומטי לאחר 21 ימים מיום 4.7.01 - תאריך שליחת הודעות הביטול ורק בסוף דצמבר 2001 ביקש המנוח לחדש את הפוליסות שבוטלו, ביקש למעשה לכרות חוזה ביטוח חדש.

כאמור, גדר המחלוקת הינו בשאלה, האם בוטלו פוליסות הביטוח  ואם כן, האם היה הביטול כדין? התשובה על שתי השאלות הינה בשלילה.

סעיף 15(א) לחוק קובע:

"לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן".

כבר נפסק כי משלוח שתי הודעות כאמור בסעיף 15(א) לחוק הינו תנאי מהותי למתן תוקף לביטול פוליסה עקב פיגור בתשלום (ראה א' ידין " חוק חוזה הביטוח, פירוש לחוק החוזים" בעריכת טדסקי, התשמ"ד, עמוד 64-66).